פרופסור דן (דיני) איזיקוביץ' ז"ל

דיני גדל ברמתיים (כיום הוד השרון וסביבותיה) ולמד בבית ספר תיכון בהרצליה. לצד הלימודים, היה חבר בתנועת השומר הצעיר, ועם גיוסו לצה"ל היה חבר בגרעין נח"ל שהיווה השלמה לקבוץ דן. במשך שירות החובה היה צנחן וחובש וכן עבר אימונים במסגרת חיל הים והשריון, בו שירת במילואים בסיירת.

במלחמת סיני (1956 עדיין בשירות סדיר), השתתף כחייל בצנחנים, ובמלחמת ששת הימים (1967), בהתשה (שנות ה-70 המוקדמות), ובקצה מלחמת יום כיפור כבר היה במילואים. במלחמת לבנון הראשונה היה במילואים ביחידת אית"ן (איתור נעדרים).

את לימודיו האקדמיים השלים במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב. עבודת המסטר (1965) שלו עסקה ב"אקולוגיה של ההאבקה בשקמה (.Ficus sycomorus L)" והדוקטורט (1970) ב"אקולוגיה של האבקה בצומח החוף בישראל". שתי העבודות בוצעו בהדרכת פרופ' יעקב גליל.  

הניח אחריו אישה (רותי), בן (שאול) בת (עירית) וחמישה נכדים.

יבולו המדעי של דיני כולל כמאה פרסומים המשתרעים על למעלה מיובל שנים.

פרסומיו הראשונים כוללים סדרת עבודות על האבקת הפיקוסים, ביחד עם פרופ' יעקב גליל מורו. מחקרים אלו מהווים חידוש מהדהד עד עצם היום הזה. בשנת 2016 נערך במונפליה, שבצרפת, ה"כנס הבינלאומי התשיעי לפיקוסים" שהוקדש ל: "ליובל ה-50 לפרסום הראשון של יעקב גליל ודן איזיקוביץ על הביולוגיה של הפיקוס" כאשר אורח הכבוד של הכנס הוא דיני. למרות שיותר מאוחר עסק דיני בנושאים רבים אחרים, הוא לא זנח את אהבתו הגדולה לפיקוסים ואחד ממאמריו האחרונים (54 שנים לאחר פרסום המאמר הראשון) עוסק בהדדיות שבין הפיקוסים והצרעות בדגש על התאנה.

כבר בתחילת שנות השמונים למאה שעברה, דיני החל לפתח את רעיונותיו המקוריים והחדשניים אודות חשיבות המטען החשמלי (אלקטרוסטטיקה) של גרגרי האבקה. עבודה חלוצית בה השתתף (1982) עם עמיתים מקמברידג', זכתה תחילה ל"כתף קרה" וכיום נחשבת כעבודת יסוד שבעקבותיה פיתח דיני, עם תלמידיו ועמיתיו, מכונה להאבקת תמרים ושקדים המבוססת על המטען החשמלי של גרגרי האבקה. סדרת מחקריו בנושא מדגימה את אופן עבודתו של דיני מרעיון תיאורטי, ניסויי מעבדה ושדה לקראת עבודה מעשית לתועלת החקלאות.

דיני היה קשוב במיוחד לבעיות של האבקת גידולים חקלאיים על ידי דבורי הדבש וחלק נכבד מעבודותיו עוסק הן בהיבטים המעשיים של אופן השימוש בדבורים כמאביקות ויעילותן והן בביולוגיה של הליך ההאבקה במיוחד של פירות ממשפחת הורדניים (תפוחים וגודגדנים) , דלועיים (מלון) וגידולים תעשייתיים כמו כותנה. מחקריו המעשיים תרבו רבות לקידום הענף ואין פלא שדיני מכונה "יקיר הדבורים" ו"אבי ההאבקה בארץ". זאת בנוסף לתרומתו הייחודית לזיהוי צמחי דבש וגידולם – הן בין פרחי הבר והן בין צמחי התרבות (כמו אקליפטוסים). רבות מחלקות צמחי דבש, הפזורות ברחבי ארץ, הן תוצאה של פרי מחקריו ועזרתו האישית לדבוראים.

כבר בדוקטורט שלו על אודות ההאבקה בחוף הים דיני גילה התעניינות רבה במנגנוני האבקה ייחודיים ובהאבקת צמחי בר, במיוחד כאלו הגדלים בבתי גידול קיצוניים. עבודות מחקר רבות שבוצעו על ידו ועל ידי תלמידיו עסקו בצמחים שונים כמו: גזר קיפח, קצח השדה, צפורנית בשרנית , פתילת המדבר הגדולה, הרנוג השטים, נר הלילה החופי , אלמון הודי, אזוב מצוי, מורינגה רותמית ומיני צלף.

דיני גילה ענין רב בהתנהגות דבורים וציפורים (ובמיוחד בצופית). את הכשרתו בהתנהגות בעלי חיים רכש בהדרכתו של חתן פרס נובל ניקולס טינברגן אצלו שהה באוקספורד. חותם זה של הבנה עמוקה בהתנהגות בעלי החיים ניכר בעבודותיו לאורך השנים שחקרו את הקשר ההדדי שבין המאביקים לבין הפרחים, הן בשדה החקלאי והן בטבע.

דיני היטיב עם כל הסובבים אותו, איש מאיר פנים שמצא נתיבות לליבם של כולם בטוב ליבו ונדיבותו הרבה ללא זיק של טינה, משוא פנים או תחרות. מורה ועמית בעל אופקים רחבים (ולא רק במדע) וכל מי שזכה להיות במחיצתו הן כתלמיד והן כחוקר זכה למתנת אמת לאורך ימים רבים. על כך יעידו כל אוהביו, תלמידיו, חבריו ועמיתיו.

כתב: פרופסור אמוץ דפני, אוניברסיטת חיפה

דף החוקר של פרופ' דיני איזיקוביץ